התחלות חדשות

תקופת מעבר שיש בה התחלות חדשות היא מאתגרת ומעניינת כאחד. מצד אחד - הריגוש החיובי שבעצם השינוי. מצד אחר - חששות הנובעים משבירת השגרה ומעבר מהמוכר אל הלא־ידוע. הן ההתרגשות החיובית והן הפחדים קיימים גם אצל הילדים וגם אצלכם, ההורים.
כדאי שתהיו מודעים גם לתחושות שלכם וגם לאלה של ילדיכם.

להלן כלים שיעזרו לכם ולילדיכם לצלוח תקופה זו בשלום.

• קבלו כל רגש בזרועות פתוחות, באהבה ובהבנה: בין אם זו התרגשות, ציפייה ושמחה ובין אם פחד, חשש או חוסר ביטחון. הבינו שלכל רגש, "טוב" או "רע", יש מקום והוא בסדר. אין זו אשמתכם שילדיכם מרגישים כפי שהם מרגישים. אל תשפטו או תבקרו את עצמכם על רגשות אלה, על אחת כמה וכמה אל תשפטו ותבקרו את ילדיכם על הרגשתם. בכל מה שאתם וילדיכם מרגישים, אתם צודקים ואין מה להתווכח אתם או להוכיחם על כך - רגשות אינם הגיוניים. אין טעם לצאת בהצהרות בנוסח כזה: "כשאני עליתי לגן, אימא שלי בכלל לא שאלה אותי ורצתי בשמחה. תראה איך אתה מתנהג." כמו כן אין טעם להביא דוגמה מהתנהגות של ילדים אחרים: "תראה איך רועי מתנהג, הוא בכלל לא פוחד!" כל ילד הוא אחר. גם אתם שונים מחבריכם.
• שוחחו עם ילדיכם על רגשותיהם ותחושותיהם בסבלנות, באהדה והזדהות: שאלו אותם שאלות פתוחות (שהתשובות עליהן אינן כן או לא), ממקום "נקי" של חוסר ידיעה מוחלט, ללא הנחות, ללא שיפוטיות וביקורת - לא כלפי עצמכם ולא כלפיהם. אפשר לשאול לדוגמה כך: "איך אתה מרגיש?" "איפה את מרגישה את הפחד? את מרגישה את הפחד בגוף? בלב?" "ממה את מפחדת?" "איך הרגשת בבית הספר? "מה אתה חושב על ביתך החדש?".
  תנו לילדיכם להביע את הרגשתם, הקשיבו להם בדממה, והכילו את דבריהם. הכלה היא היכולת להכיל, להיות בנוכחות מצבים או רגשות בלי הרצון לשנותם או להפסיקם.
  אל תנסו לייעץ או להציע מיד פתרון; כל שילדיכם צריכים זה אוזן קשבת, תשומת לב, חיבוק ואהבה (ממש כמונו מול הורינו). הבינו כי זהו תפקידכם כהורים - להיות מסוגלים להכיל את רגשותיהם ולא לשנותם. גם אל תקבלו את דבריהם באופן אישי ובעקבות כך תתחילו להצטדק ולהתגונן. עצם נתינת האפשרות לילדכם לדבר על רגשותיהם משמשת ריפוי ופתרון בעבורם ובעבורכם.
• אם הילד מתקשה להיפרד מכם בבוקר - גלו אהבה והבנה, אך גם השכילו לשחרר: התכופפו לגובה פניו של הילד או הרימו אותו על הידיים, חבקו אותו ואמרו: "אני רואה שקשה לך" או "אני מבינה שהיית רוצה להישאר אתי בבית" או "אני שומעת שהיית רוצה שאשאר אתך בגן" - צר לי, זה לא אפשרי." הישארו בשקט, חבוקים זמן מה, ואז שחררו את הילד ולכו. אין צורך להסביר "למה" - הילדים אינם פנויים רגשית לכך, וכל ניסיון להסביר יגרור ויכוח ושיח שהוא טפל ולא העיקר. העיקר הוא להיות קשובים, להביע הבנה, אהבה והזדהות. יכול להיות שתצטרכו לחזור על דבריכם - עשו זאת ואז שחררו. גם אם הילד בוכה, זה בסדר, הוא יהיה בסדר, סמכו עליו! הוא לא יתפרק מזה, פשוט שחררו.

שלכם,
שני ועפרה